איך משחקים

לא עשיתם משהו כזה מעולם? התחילו כאן.

יש קופסה אמיתית

זה החלק שמפתיע אנשים. Stashd אינו משחק שקורה בטלפון שלכם. איפשהו קרוב אליכם — מאחורי קיר, מתחת לגזע, תחוב בתוך עץ חלול — מישהו הסתיר מיכל אמיתי. הוא שם ממש עכשיו. הוא הניח אותו שם בכוונה, והוא רוצה שימצאו אותו.

האפליקציה אינה המשחק. האפליקציה היא המפה. המשחק נמצא בחוץ.

שלוש מילים

זה כל אוצר המילים. כל השאר זה ללכת.

יוצאים לציד

לציד לא צריך דבר מלבד הטלפון שכבר נמצא בכיס שלכם.

בחרו מחבוא וקראו את הרמז

מחבואים מופיעים על המפה כסמלים. הקישו על אחד כדי לראות את שמו, כמה הוא קשה בסולם של כוכב אחד עד חמישה, וכמה אנשים מצאו אותו — ואז פתחו אותו כדי לקרוא את הרמז. הרמז הוא המילים של הבעלים עצמו ולעיתים קרובות הוא כל החידה: מחבוא של כוכב אחד עשוי לומר לכם בדיוק היכן לחפש, ומחבוא של חמישה כוכבים עשוי להיות חידה.

היומן נשאר סגור. מה שמוצאים קודמים כתבו, והתמונות שהשאירו, נפתחים רק אחרי שמצאתם את המחבוא בעצמכם והזנתם את הקוד שלו — כך שאיש לא יכול לקרוא את הדרך אל התשובה.

לכו לשם

הקישו על “התחל חיפוש” וחץ מראה את הדרך בזמן שהמרחק יורד.

ואז חפשו באמת

זה החלק שחדשים לא מצפים לו, והוא החלק הכי טוב. GPS יכול להביא אתכם רק לטווח של כמה מטרים. הקופסה עדיין מוסתרת — מתחת למשהו, מאחורי משהו, בתוך משהו. הסתכלו בגובה העיניים ומתחתיו. חפשו את הדבר שלא ממש שייך למקום. הישארו במקום בזמן שאתם מחפשים; הכפתור “מצאתי אותו” נפתח אחרי שהייתם קרובים לזמן קצר, וריצוד באות לא יאפס אותו.

תעדו, והחזירו כמו שצריך

פתחו את הקופסה, צלמו תמונה והזינו את הקוד הכתוב בתוכה. זה מתעד את המציאה שלכם ופותח את היומן, שם אפשר להשאיר תמונה והודעה למי שיבוא אחריכם — במקום ובו ברגע, מהאפליקציה.

אחר כך החזירו את המחבוא בדיוק למקום שבו מצאתם אותו: אותו מקום, אותו כיסוי, המכסה סגור. האדם הבא ראוי לציד שזה עתה חוויתם, וקופסה שהושארה גלויה נלקחת על ידי מי שלא משחק.

למה בכל מחבוא יש קוד

כל אחד יכול לעמוד בשדה ולומר שמצא משהו. ולכן בכל מחבוא יש קוד כתוב בפנים, ואתם מקלידים אותו כדי לתעד את המציאה. זה החלק היחיד שאי אפשר לזייף, ובגללו מציאה ב-Stashd אומרת משהו.

וזה מוביל לכלל היחיד שבאמת חשוב: לעולם אל תכתבו את הקוד בתגובה שלכם ביומן. זה הורס את הציד לכל מי שבא אחריכם, והאפליקציה תעצור אתכם אם תזהה קוד כזה.

מה אפשר לקחת

כל מה שיש במחבוא פתוח לקיחה. קחו כל מה שתופס את עינכם — רק השאירו משהו במקומו לצייד הבא. ההרגל הזה לבדו הוא כל הנימוסים של המשחק, והוא מה ששומר על הקופסאות שוות פתיחה.

דריפטרים הם היוצא מן הכלל. דריפטר הוא מזכרת מתויגת במסע: מישהו שחרר אותו לתוך מחבוא, וכל מוצא נושא אותו קצת רחוק יותר. כל אחד יכול לעקוב אחר המסלול המלא שלו על המפה — כל קטע, מי הזיז אותו, כמה רחוק — לא רק מי ששלח אותו לדרך. אם אתם נושאים אחד, שחקנים אחרים יכולים לראות זאת על הסיכה שלכם.

כדי לקחת דריפטר כמו שצריך דרוש הקוד שלו. מי שמכניס דריפטר לכיס בלי הקוד מוציא מהמשחק את המזכרת של מישהו אחר, והמפה פשוט מאבדת אותו.

מסתירים אחד משלכם

הטמנה אפשר לבצע בכל מקום. אתם לא צריכים שמישהו יהיה שם קודם, ולכן זו נקודת ההתחלה הטבעית אם עדיין לא הוסתר שום דבר קרוב אליכם.

בחרו מקום ששווה את ההליכה

מקום חוקי, שאפשר להגיע אליו בלי לטפס על שום דבר, ומעניין מספיק כדי להצדיק את ההגעה. לא על קרקע פרטית, ולא במקום שבו זר שמסתובב יעורר דאגה. מחבואים חייבים להיות במרחק של חמישה עשר מטרים לפחות זה מזה, והאפליקציה תעצור אתכם אם אתם קרובים מדי למחבוא שכבר קיים.

כתבו רמז הוגן ודרגו אותו בכנות

רמת קושי היא הבטחה. מחבוא של כוכב אחד צריך להיות כזה שמשפחה מוצאת בחמש דקות. מחבוא של חמישה כוכבים צריך להביס את רוב האנשים בפעם הראשונה. דירוג יתר של ההסתרה שלכם הוא הדרך המהירה ביותר להרגיז אנשים.

כתבו את הקוד בפנים ופרסמו

האפליקציה נותנת לכם קוד ברגע שאתם יוצרים את המחבוא, כשאתם עומדים במקום. כתבו אותו בבירור בתוך המכסה, צלמו את מקום ההסתרה והקישו על “פרסם”. אין קליטה? הוא ממתין בתור ועולה לבד כשאתם חוזרים לטווח.

ואז תטפלו בו

בדקו אותו מדי פעם. אם מישהו מדווח שהוא נעלם או נרטב, לכו ותסדרו את זה. מחבואים מטופלים היטב הם מה שהופך את המפה לראויה לאמון.

מה לקחת איתכם

לציד מספיק הטלפון שלכם. להטמנה צריך שלושה דברים:

קחו איתכם את הטוש. הקוד שלכם מופיע רק כשאתם יוצרים את המחבוא, כשאתם עומדים במקום, ולכן כותבים אותו שם — לא לפני שיוצאים לדרך.

אין שום דבר קרוב אליכם?

ייתכן מאוד, וזו לא תקלה. Stashd חדש, והמפה מתמלאת רק כשאנשים מסתירים דברים. אם המפה שלכם נראית ריקה, לא איחרתם — הקדמתם. הטמינו את הראשון ותנו למישהו אחר את ההפתעה.